LL-37

LL-37 מחקר בנושא

1.פעילות אנטיבקטריאלית ישירה בספקטרום רחב

פעולת חיידקים מהירה וישירה נגד מגוון רחב של מיקרואורגניזמים היא הפונקציה המתועדת ביותר של LL-37. גראם שלילי, חִיוּבִי, ואפילו כמה פטריות פתוגנים כולם נהרגים למעשה.

הקטיונית, מאפיינים אמפיפתיים של הפפטיד הם המפתח לתהליך זה; מקטעים טעונים נקשרים ישירות לממברנות חיידקיות. דליפה של תוכן סלולרי וקריסה של פוטנציאל הממברנה הם התוצאות הסופיות של ההתקפה.

אנטיביוטיקה מסורתית פועלת בצורה שונה מאוד (ולעתים קרובות ספציפיים למטרה) מסלולי התנגדות; אופן ההתקפה של LL-37 הוא גם מהיר וגם, עד היום, לא קשור להתפתחות עמידות משמעותית. מחקרים קליניים בבני אדם תומכים בבטיחות וביעילות של LL-37 כחומר טיפולי.

2.פונקציה אימונומודולטורית חזקה

LL-37 מפעיל את השפעותיו בהתבסס על המיקרו-סביבה המקומית בגוף. עם זיהוי של פגיעה ברקמות או שינויים פתולוגיים, LL-37 מפעיל גורמים רגולטוריים ותאים שונים להצטברות באתרים אלה.

אפנון שחרור ציטוקינים דלקתי הוא אחת השיטות העיקריות שלו; תגובות פרו-דלקתיות מוגזמות מווסתות באופן ספציפי. קידום תא דנדריטי(זֶרֶם יָשָׁר) התבגרות ואחריה תא T בידול הוא היבט מרכזי נוסף של תהליך זה – מייצג גשר חשוב בין חסינות מולדת לסתגלנית.

3.קידום ריפוי פצעים ותיקון רקמות

יכולות ריפוי הפצעים ותיקון הרקמות של LL-37 קשורות ישירות לתפקודים האימונומודולטורים שלו, יחד עם פעילות אנטי-מיקרוביאלית ישירה.

הפעלה של מסלולים אנטי-מיקרוביאליים גורמת קרטינוציטים, פיברובלסטים, ותאי אנדותל לנדוד לעבר מקום הפצע; התפשטות התאים באה לאחר תיקון הנזק. אנגיוגנזה מספקת הן אנרגיה והן אספקת חומרים מזינים לרקמה הפגועה.

4.פעילות נגד סרטן

תאי סרטן חולקים בדרך כלל את המאפיין המשותף של חשיפה של מטען שלילי יותר פוספטידילסרין על הממברנות החיצוניות שלהם (תאים נורמליים בעלי לוקליזציה פנימית של אלה פוספוליפידים). המטען החיובי של LL-37 נמשך אפוא אליהם.

לאחר מכן מתחילים מסלולי אפופטוזיס ומוות נמק הדומים לאלה המשמשים נגד חיידקים. עָקִיף נגד גידולים גם להשפעות באמצעות אפנון חיסוני יש חלק.

מחקרים פרה-קליניים הראו הפחתה ברורה בתאי סרטן שטופלו ב-LL-37; טיפול אנטי-סרטני באמצעות LL-37 הוא תחום מחקר מבטיח.